הפסיכולוגיה של השינוי: שני סוגי המוטיבציות לשינוי (חלק א') 

 חלק א': שני סוגי המוטיבציות לשינוי 

חשבו על שינוי משמעותי שעשיתם אי פעם בחייכם... מה גרם לכם לעשות את השינוי?

ולעומת זאת, חשבו על כל אותן פעמים שהחלטתם שאתם רוצים לשנות דבר מה בחייכם, אך מסיבות שונות דחיתם זאת. אולי אף עשיתם ניסיונו ת חוזרים ונשנים לשנות את המצב, אך ללא הועיל, עד שהגיע אותו רגע שבו לא יכולתם להמשיך לסבול עוד את המצב הקיים וקבלתם החלטה שאינכם מוכנים להמשיך כך יותר... זה הרגע שבו התחיל השינוי!

למעשה כל אחד מאיתנו יכול לשנות ולשדרג את איכות חייו, ולחיות חיים מספקים ומהנים יותר, אך חלק מאיתנו כלל אינו מעז להתחיל בשינוי, אולי מכיוון שאיננו מאמינים בכך שאנו מסוגלים להשיג את מה שאנו חולמים עליו. שינוי, מעצם מהותו, כרוך בחוסר וודאות ולעיתים אף בלקיחת סיכונים. כדי לעשות שינוי, עלינו לוותר על הוודאות המוכרת שבמצב הקיים, לטובת משהו אחר, לא מוכר ואולי אפילו מאיים: מי ערב לי שזה יצליח?

ומה יהיה אם אכשל ולא אשיג את התוצאה שאני רוצה בה?

הספקות מנקרים ולא פעם משתלטים עלינו, ואז אנו מעדיפים להתנחם במצב הקיים, גם אם אינו בדיוק לטעמנו, כי הוא לפחות מוכר, ועצם ההכרות הזו מעניקה לנו תחושת וודאות מנחמת. רק כאשר המצב הקיים הופך להיות קשה ובלתי נסבל, רק כאשר הכאב הכרוך במצב הקיים כבד מנשוא, רק אז אנו מסוגלים לקחת סיכון ולעשות את השינוי המתבקש.

אצל רוב האנשים שינוי לא מתרחש ממקום של נוחות ושביעות רצון, אלא מתוך מצוקה וחוסר שביעות רצון מהקיים. האם נובע מכך שעלינו לחוות כאב ומצוקה, כדי שנאזור את האומץ לעשות שינוי? ברוב המקרים התשובה לכך היא חיובית. רק כאשר המצוקה שנגרמת לנו בשל המצב הקיים הופכת להיות כאב בלתי נסבל, אנו "לוקחים סיכון" ואוזרים אומץ לחולל את השינוי המתבקש.

זו הסיבה שכל התיאוריות העוסקות במשבר, רואות במשבר פוטנציאל של צמיחה והתפתחות. במצב שבו איננו יכולים לשאת עוד את הכאב הנגרם לנו, אנו מחליטים לעשות שינוי כדי להימנע מלחוות את המצוקה.

לפי ה - NLP כל מה שאנו עושים נובע מתוך שתי מוטיבציות עיקריות:

1. הרצון שלנו להימנע מכאב - מוטיבציה זו נקראת AWAY FROM .

2. הרצון שלנו לזכות בעונג - מוטיבציה זו נקראת TOWARDS TO .

המוטיבציה החזקה יותר היא, כמובן, רצוננו להימנע מכאב.

אך מה קורה כאשר הכאב הבלתי נסבל שבמצב הנוכחי גורם לנו להתחיל בשינוי? האם אז זה מצליח לנו? ניקח לדוגמה תהליך של הרזיה: רוב האנשים שמתחילים בתהליך זה, עושים זאת מתוך מצוקה אמיתית. הטריגרים להתחיל בדיאטה יכולים להיות מגוונים ושונים זה מזה. הטריגר יכול להיות הערות של אנשים המתייחסים למראה שלנו, בעיות רפואיות שנגרמות עקב ההשמנה או קניית בגדים שכרוכה בעוגמת נפש...

הטריגר הזה, שגורם לכאב ברמה בלתי נסבלת, מביא את האנשים להחלטה לרזות, והם אכן עושים זאת. הם מתחילים להקפיד על תזונה נכונה ועל כושר גופני, והם מצליחים לרזות. הבגדים שקודם לחצו נעשים יותר נוחים, אנשים מחמיאים על המראה החיצוני ותוצאות הבדיקות הרפואיות משתפרות. ניתן היה לצפות שהשינוי הזה שהביא לתוצאות המצופות יחזיק מעמד לנצח, אך הסטטיסטיקות מראות שרוב האנשים שרזו, עולים מחדש במשקל, במוקדם או במאוחר, ולעיתים אפילו מעבר למשקלם הקודם!

מדוע זה קורה? כיצד ניתן להסביר את התופעה? הסיבה לכך היא, שברגע שאנשים חווים את ההקלה שמביא עימו השינוי, הכאב נעשה יותר נוח. המצוקה שהיתה הכוח המניע והמדרבן לתחילת תהליך השינוי פוחתת, ואולי אפילו נעלמת, ואז אנו מאבדים את הדרייב שהיה לנו.

המסקנה מכך היא, שאמנם הכאב והמצוקה מהווים כוח מניע בעל ערך להתחלת תהליך השינוי. הם נותנים לנו את הדחיפה של ההתחלה שאנו זקוקים לה כדי להניע את גלגל השינוי, אך אין בהם די כדי ליצור שינוי תמידי.

אז איך ניתן ליצור שינוי תמידי, שינוי שיחזיק מעמד מעתה ועד עולם? כדי שהשינוי יחזיק מעמד ויתמשך לאורך זמן, אנו זקוקים למוטיבציה מהסוג השני: הרצון לזכות בעונג.

תהליך השינוי מעצם טיבו כרוך במאמצים ובוויתורים מסוגים שונים, שלא תמיד נוחים לנו. כדי שנהיה מסוגלים להתמיד ולעבור בשלום את כל המהמורות שבדרך, אנו זקוקים להשראה, לסיבה שתעניק לנו את המרץ וההתלהבות הדרושים כדי להמשיך להניע את גלגל השינוי. רק מטרה ראויה, שאליה אנו שואפים, תוכל לספק לנו את חומר הבעירה שלו אנו זקוקים כדי להתמיד בתהליך, למרות כל המכשולים הצצים בדרכנו.

נובע מכך שעל מנת להתחיל תהליך של שינוי ולהתמיד בו אנו זקוקים לשילוב של שני סוגי המוטיבציות:

1 . AWAY FROM - המוטיבציה הנובעת מהרצון להימנע מתחושות ורגשות שליליים, ומספקת את הדחיפה להתחיל בשינוי.

2 . TOWARDS TO - המוטיבציה הנובעת מהרצון לחוות תחושות ורגשות חיוביים של סיפוק והנאה, ומספקת את הכוח להתמיד בתהליך השינוי למרות הקשיים.

ולסיכום: כדי לקבל את הדחיפה לשינוי עלינו לקשר את אי השינוי, אסוציאטיבית ורגשית, לכאב עצום, אינטנסיבי ובלתי נסבל, ואת השינוי לעונג עצום ומיידי. ניתן לומר, ששינוי, בדרך כלל, אינו עניין של יכולת, אלא בעיקר עניין של מוטיבציה!